מאז שאני ילד, כמו הרבה ילדים אחרים, אהבתי לעשות חיקויים של שחקנים מפורסמים שראיתי בטלוויזיה או בקולנוע, הצגות יחיד למשפחה ומערכוני ׳רדיו׳ שהייתי מקליט בטייפ, בהשראה של מספר תוכניות טלוויזיה מתקופת סוף שנות השמונים כגון: ׳זה מה יש׳. בגיל 6, ביקשתי מסבא וסבתא שלי שיקנו מצלמת וידאו, איתה אוכל לתעד את עצמי ואת המשפחה. הם נהנו להפצרותי, קנו מצלמת וידאו וכאן החל לראשונה הרומן שלי עם המצלמה והאהבה שלי לתעד את עצמי ולשחק מול המצלמה. הייתי מחכה בקוצר רוח שהם יגיעו עם המצלמה, או שניסע אליהם כדי להצטלם ולצלם בעצמי. בנוסף לעשרות אירועים משפחתיים בחגים ומועדים, צילמתי עם המצלמה של סבא וסבתא בגיל 12 ביחד עם חבר לכיתה, מערכון בסגנון הקומדי סטור לכבוד חג הפסח, שבו שיחקתי את הדמות של ז׳וז׳ו חלסטרה. בגיל 13, ההורים שלי קנו לי לראשונה מצלמת וידאו משלי. איתה, יצרתי את הסרטים הביתיים הראשונים שלי, אותם הייתי כותב, מביים, מצלם ומשחק את כל הדמויות בעצמי. בתקופה של שנתיים, יצרתי סדרה של 8 סרטים בהם הפגנתי יכולות משחק שונות. הסרטים, שהחלו תחילה ברמה של מערכונים קומיים, השתדרגו במרוצת הזמן כשהוספתי יותר סיפור עם נפח עלילתי ועומק לסרט, שבו הצגתי דמויות של ילדים/ נערים בגילי ומבוגרים, המתמודדות עם קשיים הישרדותיים שונים בחייהם, אך שלא מפסיקים לחלום ולקוות לטוב. בגיל 14, נבחנתי למגמת התיאטרון בביה״ס לאומנויות ע״ש תלמה ילין. בבחינה, עשיתי מונולוג מתוך המחזה ׳הנסיך הקטן׳ ועוד מחזה קומי של מולייר וביצעתי את השיר ׳הצריף הקטן׳. אך לבסוף- התקבלתי למגמת מוזיקה קלאסית במקום. בגיל 18, חודש לפני הגיוס לצה״ל התחלתי ללמוד בבית ספר למשחק מול מצלמה של שרון אלכסנדר. אני לקחתי קורס אבחון (9–10.2001) שבסופו קיבלתי בקורות טובות ותשבוחות מהמורים. בזמן שהייתי חייל בסדיר, לקחתי עוד שני קורסים למשחק בביה״ס של שרון: קורס מתחילים (5–8.2002) וקורס מתקדמים (12.2002- 1–6.2003). בינואר 2004, טסתי לבדי ללונדון בניסיון להתקבל שם לביה״ס למשחק- ׳מונטויו.׳ עברתי את השלב הראשון באודישנים אך לא את השלב השני. כעבור שנה בינואר-מרץ 2005, טסתי בשנית בניסיון להתקבל לעוד מספר בתי ספר למשחק בלונדון, אך לצערי לא התקבלתי לאף אחד מהם. עם זאת, באוקטובר 2005, התקבלתי בישראל לבית הספר הגבוה למשחק- בית צבי. למדתי בביה״ס תקופה של חצי שנה ולאחר מכן עזבתי, כיוון שלא הסתדרתי עם האווירה הכללית בכיתה ועם הלימודים האינטנסיביים והעדפתי לשיר בפילהרמונית הישראלית ולחזור לעולם המוזיקה. אולם, המשכתי לשחק בסדרה של סרטים נסיוניים שצילמתי, שתיארו את מצבי הנפשי באותה תקופה ואת חלומותי. 

ב: 2007, התחלתי ליצור את הסרטים האילמים שלי, שברבים מהם שיחקתי בעצמי. בשנים 2014–2019, הייתי חבר בדומינו גרוס, שם היה לי את החופש לשחק על פי חומרים שכתבתי וביחד עם השלישייה שיצרתי ביחד עם סבטלנה בן ואילנה ויינשטיין. כשעברתי לעולם התיאטרון, שיחקתי בסוף של המחזה הראשון שלי: ״שלוש מוזות״ בתפקיד של המשורר/ שחקן דימה גורביץ׳. למחזה החמישי שכתבתי: ״מלודיית הפרחים״ כתבתי לעצמי את התפקיד של שקד המחזאי, שזהו התפקיד הבימתי המלא הראשון שייעדתי לעצמי, אף על פי שכבר לא היה לי תקציב להפיק את ההצגה.

אני יכול להגיד על עצמי לסיכום- שתמיד התעניינתי במשחק. קראתי המון על משחק, צפיתי בשחקנים רבים מהארץ ומהעולם ולמדתי מהם, העשרתי את חיי דרך השקפת עולמם ובביוגרפיות שלהם. אני השתדלתי כמה שאפשר להיות טוטאלי בכל דמות שיצא לי לגלם, לא משנה באיזו מסגרת, בין אם זה היה תרגיל בבית ספר למשחק, מונולוג בבחינה, תרגיל תנועתי, משחק בסרטים והצגות שלי או מערכון בדומינו. רציתי לתת כמה שיותר מהנשמה שלי לתפקיד. אני מאמין שיש לי עוד הרבה מה לתרום בתור שחקן גם בפרוייקטים עתידיים שלי וגם בפרוייקטים של יוצרים אחרים, בגלל הרצינות והכבוד שלי לתחום, האהבה שלי למשחק ולשחקנים והניסיון הרב שצברתי במרוצת השנים.