אני מאלתר במשך שנים על פסנתר מגיל 14, מאז שהתקבלתי לתיכון לאומנויות ע״ש לתלמה ילין במגמת מוזיקה קלאסית.

היה לנו פסנתר בכיתה והרבה תלמידים היו מנגנים עליו מידי פעם, שירים מוכרים.

גם אני אהבתי להקליד על הפסנתר הזה בכל הזדמנות אפשרית ולנגן נעימות שעלו לי בראש.

זה הפך אצלי להרגל שהייתי חוזר עליו גם בקונסרבטוריון בגבעתיים בחדרי פסנתר שונים, לפני ואחרי שיעורי המקהלה.

כך למדתי לנגן על הכלי בדרך שלי, לא בצורה מסודרת או עם מורה או לפי תווים.

לאחר שנתיים, בגיל 16, הגעתי לרמה סבירה של אימפרוביזציה על מספר סולמות מוזיקליים מוכרים.

אחר כך גם הוריי קנו לי פסנתר אישי משלי, עליו המשכתי לאלתר עוד מנגינות.

בתחילת שנות העשרים שלי, כשרמת האלתור שלי השתדרגה עוד יותר כבר הייתי מנגן לאורחי המלון ‘דניאל’ ו’דן אכדיה’ בהרצליה, ובנוסף כגם הייתי מנגן בבתי קפה במרכז ת״א תמורת תשלום.

בשנים: 2014–2016 הייתי מוזמן מידי פעם לנגן בתשלום באירועים עסקיים של די סי פייננס (מוזיקת ליווי בין ההרצאות).

באותן שנים הייתי גם נגן חימום קבוע לפני הופעות של הזמר דני בן ישראל ז“ל בקפה החשמל.

עד היום גם כן השתתפתי כפסנתרן בשתי הצגות שכתבתי: ׳שלוש מוזות׳ ו ׳לילה עם מרסיי׳, בהם יצרתי מנגינות שונות שהתפתחו להן תוך כדי אלתור במשך שנים ותוך כדי העבודה השוטפת על ההצגה.